חביבי החודש של דובי (פברואר 15')

אני חייבת להודות ששכחתי לגמרי שחודש פברואר הוא חודש קצר במיוחד, ולכן התחלתי לעבוד בלחץ ובמהירות מיוחדת רק בתחילת מרץ, כלומר עכשיו! :O אבל אל דאגה, ידעתי בדיוק על אילו מוצרים אני רוצה לדבר.. :)

קודם כל, החודש כמעט ולא התאפרתי. זה נובע בעיקר ממצב משפחתי לא קל שהיה ועבר (טפו טפו), ומצינון אגרסיבי מאוד שגרם ל-5 ציסטות להתפרץ אצלי במקביל, צמודות אחת לשנייה, על הסנטר, ולהשאיר אותי עם עור פנים אדום, נפוח וכואב. רק לחשוב על איפור גרם לי להתחלחל. בגלל זה השקעתי יותר בטיפוח שלי, וכמובן, כרגיל, התפרעתי עם הלקים. :)

הבשמים שעשו לי את החודש, קטנים וממזריים, הם של חברת ל'אוקסיטן, אהובת נפשי הנצחית. אני אוהבת את שני המתוקים האלה כמעט באותה מידה (בכל הסנפה אני משנה את דעתי, ותואר המקום הראשון קופץ בין שני הבשמים האלה כבר תקופה ארוכה מאוד אצלי), ומבחינתי מדובר בבשמים המושלמים לאביב ולקיץ. בגלל שהיו כמה ימים שמשיים ושמחים בירושלים האפרורית בחודש האחרון, שמחתי מאוד לקפוץ על ההזדמנות ולהשתמש בבשמים הכי פרחוניים ויפים שלי. 

הבושם הראשון (מימין, עם המכסה הזהוב) הוא בושם "4 הורדים" שלהם, והוא בושם הורד הכי נאמן למקור ולא סינטתי שיצא לי להריח (בתחרות צמודה עם גרסת הורדים של ג'יבנשי ל-Very Irresistible שלהם). הבושם הזה מושלם לאירוע רומנטי לדעתי. לורד יש מוניטין של פרח שמעיד על אהבה גדולה, ובצדק. ריח חמים אבל עם זאת מרוחק ומיסתורי. ריח צעיר אבל בוגר. אני לא יודעת מה יש בריח הורדים שכל כך מושך אותי, אני רק יודעת שרוב בשמי הורדים (וגם הדאודורנטים לאסלות) לא עושות חסד לפרח המופלא הזה, וחבל. תודה לל'אוקסיטן שהחזירו את התקווה שלי באנושות שיודעת לייצר ריחות ורדים לא דוחים או חזקים מדי, יאי! :)

הבושם השני (משמאל, עם המכסה הכסוף) הוא בושם "פריחת הדובדבן". אין דרך יותר טובה לתאר את הריח הזה מלבד לקרוא לו ריח יפה. בכל פעם שאני שמה קצת ממנו על עצמי, אני מייד יודעת שהולך להיות לי יום שמשי ושמח, ושהכל יהיה בסדר. הריח הזה מאוד מרומם נפש, אבל עם זאת גם מרגיע. יש לי תחושה שהוא מעודד אותי להיות ליידי, אפילו. הוא מתקתק אבל בשום אופן לא ילדותי, ויש לי תחושה של משב רוח ים כשאני שמה אותו עליי. 

השיער שלי לא היה שמח החודש. בגלל המצב המשפחתי הלא קל שהיה ונגמר (טפו טפו), לא היה לי בכלל זמן להתאפר, לטפח את עצמי כמו שצריך, ובמיוחד לא היה לי הזמן להשקיע בשיער שלי, שאותו אני כה אוהבת (בשונה מכל שאר הגוף).

כשהמצב המשפחתי הלא קל עבר, שמחתי מאוד לחזור ולטפח את רעמת הדבש שלי (אני לא בלונדינית ולא ברונטית אלא משהו באמצע, אז בואו ניתן לזה שם פלצני וקליט- צבע דבש), והכל באמצעות סדרת פרחי האביב של בודי שופ הישראלית והחביבה עליי עד מאוד. אני משתמשת גם בשמפו, גם במרכך, וגם במסיכה, שלושתם מהסדרה הזאת. אני מודה שאני לא עושה את שלושת השלבים בכל חפיפה, אלא רק פעם בשבוע (בשמפו אני משתמשת פעם ביומיים, במרכך פעם בשתי חפיפות, ובמסיכה פעם בשבוע- כלומר פעם בשלוש חפיפות), אבל ללא ספק רואים הבדל משמעותי לפני השימוש במסיכה ואחרי השימוש במסיכה. השיער שלי אחרי המסכה הזאת בוהק כמו אבן חן יקרה, רך כמו נוצות אווז מובחרות שלא היו מביישות את הפוך של מלכת אנגליה, וכל כך ריחני, שהחולדות שלנו מתחפרות בתוך הרעמה ומסרבות לצאת ממנה עד שהן ספגו מספיק ממנו בשביל שגם הפרווה שלהם תהיה ריחנית ויפה. 

אני לא אוהבת תרסיסים לפנים. בכלל. עם השנים למדתי, כמו כל אישה חובבת טיפוח ואיפור, שיש מוצרים שעובדים מעולה בשביל אחרות אבל לא בשבילי. תרסיסי פנים נכנסים בקטגוריה הזאת בשבילי. לכן הופתעתי במיוחד מכך שברגע שבו חשבתי על חביבי החודש, שני התרסיסים הבאים קפצו במוחי. 

התרסיס הראשון הוא תרסיס לחות נהדר על בסיס אלוורה, שניתן לי במתנה מחברתי קרן היקרה. את התרסיס הזה היא נתנה לי בלב כבד, לאחר שהיא בעצמה מאוד מאוד אהבה אותו, רק כי היא רצתה שגם אני אנסה ואגלה את נפלאותיו. 

אני מודה שבהתחלה לא הבנתי "מי הוא ומה הוא" (כלומר למה הוא טוב, למה צריך אותו, ובכלל, אני לא אוהבת תרסיסים אז מה אני אעשה איתו). ניסיתי להשפריץ אותו כמה פעמים על פניי, ובכל פעם קרה הדבר שבדיוק בגללו אני סולדת משימוש בתרסיסים- הוא מושפרץ על העור בחוסר אחידות טיפוסי, הטיפות מתפזרות לכל עבר בגדלים שונים ולא אחידים, הוא נכנס לי לאף, לפה, לעיניים (גם כשהם והן סגורים). הנחתי אותו בצד לכמה חודשים טובים. לאחר שהחורף האחרון הוציא את הרע שבעור הפנים שלי, החלטתי לתת הזדמנות שנייה לתרסיס הזה, רק בגלל שאלוורה זה תמיד טוב ומרגיע עור אדום ומגורה. עשיתי ניסוי קטן, שבסופו של דבר התברר כמוצלח מאוד: במקום להשפריץ אותו בסוף שגרת הטיפוח, החלטתי להשפריץ אותו בתחילת השגרה באופן מרוכז (כלומר קרוב לעור, כדי שהשפריצים לא יתפזרו על כל הפנים שלי ויעצבנו אותי כמו שהם בד"כ עושים) ולמרוח אותו היטב על כל הפנים באופן אחיד עם האצבעות. מעין תחליף לסרום. ובחיי שזה עובד, וזה מעולה. הוא נספג בשניות, מלחח ומזין את העור באופן מיידי, כמעט נטול ריח לחלוטין (מעולה לימים של עור מגורה ועצבני, כמו עכשיו, כי הרי ריחות ומבשמים מגרים את העור עוד יותר, כידוע), והופך את העור שלי ממיובש וכעוס לעסיסי ושמח (לפחות חלקית). 

התרסיס השני הוא תרסיס מים תרמליים של חברת אוון, חברת טיפוח רפואי. מים תרמליים זה כמו מים מינרליים לעור, עם המון רכיבים מרגיעים ומזינים. הם לא באים להפוך את העור שלנו לנצחי או לעשות מהפך בחיינו, אלא להחזיר את העור לקדמותו אחרי טראומה כלשהי, כמו נזקי אוויר, מחזור, פצעונים, פציעות, אדמומיות וכו'. 

התרסיס התרמלי הזה שימש אותי בעיקר בסוף שגרת הטיפוח, אחרי כל הסרומים, קרמים, תמציות וטונרים שהעמסתי על פניי העייפים והמגורים החודש. אני מאוד אוהבת את התרסיס הזה, בעיקר כי הוא שונה מכל תרסיס אחר שאי פעם ניסיתי על פניי! הוא מרסס את המים כענן קליל, אין דבר כזה טיפות לא אחידות או שלוליות על העור. כמו כן, הוא נספג בשניות, ומיד רואים שינוי במצב העור! הפרצוף פחות אדום ומגורה. לגבי הטווח הרחוק, התרסיס עוזר להתמודד עם יובש לא אחיד (כמו למשל גושי יובש על הלחיים או הסנטר, מה שמופיע אצלי מחדש בכל חורף ירושלמי) וקילופי פצעונים ופצעים שונים. :)

כמו שכתבתי קודם, החורף הזה נתן בי את כל אותותיו על הצד הלא נעים שלהם, והשפתיים היו קורבן לא פחות סובל מעור הפנים. שני המוצרים שעזרו להן להשתקם ולחזור להיות עסיסיות ורכות כמו לפני החורף הם המוצרים הבאים. 

אם תביטו שמאלה תשימו לב ללאבלו מסוג Vitamin Shake בטעם חמוציות ופטל (רגע של קריינות אוטובוסים היה ונגמר). כשהשפתיים סדוקות, מדממות, מיובשות וכואבות, לא משנה כמה אתאמץ וארצה (ושאפו למי שמצליחה, אבל לצערי אני לא אחת מהן), שום אודם, גלוס, שפתון לחות עם צבע או וואטאבר, לא ייראה עליי טוב. בגלל זה היו לי כמה ימים טובים החודש שבהם הגעתי לעבודה כמו עכבר חיוור, ללא טיפת צבע בשפתיים. ובכל זאת, מדובר לדעתי בשפתון לחות הולם למדיי. הוא לא שומני מדי, הוא לא דביק מדי. מה שכן, אי אפשר לשים אותו בבוקר וזהו. חייבים לקחת אותו לעבודה גם. השפתיים מתייבשות חזרה נורא מהר, ולכן יש צורך לחדש אותו לפחות כל שעתיים-שלוש. 
כמו כן, למרות שזה נראה שיש פיגמנט כלשהו בשפתון הלחות הזה (אין תמונה כי שלי עוד רגע קט נגמר), בפועל אין אפילו טיפה אחת של צבע. וכמובן, הטעם שלו טעים ונחמד, כמו שרק לאבלו יודעים לעשות. :)

מציל השפתיים הבא (מימין) הינו שפתון לחות מאוד מאוד טוב שניתן לי במתנה מחברתי קרן, לאחר שהיא משום מה החליטה שהוא מגעיל אותה והיא לא רוצה אותו. ובכן, אני שמחה לספר שמדובר במוצר מעולה שקיבל בית חם ואוהב אצלי! :)

מדובר במרקם שכמעט זהה לחלוטין למרקמו של קרם 8 השעות המופלא של אליזבת ארדן, והאפקט שלו כמעט זהה גם כן! :) השפתיים מרגישות מלוחחות באופן מיידי, אבל גם דביקות להחריד, ולכן מומלץ לשים אותו על השפתיים רק לפני השינה. כמו כן, יש לו ריח תפוז נעים ומרענן, בשונה מהקרם המסריח של אליזבת. :)

שני מוצרי האיפור היחידים שבהם לפעמים השתמשתי החודש הם שני המוצרים הבאים, ובמקרה במקרה (באמת שזה לא היה מתוכנן, נשבעת!) שניהם של מייבלין. 

המוצר מימין הוא צללית קרם בגוון Sleek & Spice ממהדורה מוגבלת כלשהי, מעין חום בעל תת-גוון קריר. הייתי אומרת חום-כסוף. יש בו נגיעת ברונזה, אבל שוב, מדובר בגוון קר ולא חם בשום אופן. 

היא ממש לא שורדת על העפעפיים שלי יום שלם ללא בסיס צלליות ראוי (כמו למשל הבסיס הנהדר של אטוד האוס), אבל בכל מקרה היא מהווה תחליף נהד לאיפור עיניים שלם כשלא רוצים (או שאין זמן) להשקיע. בגלל הנצנוצים הברונזיים הקרירים, מתקבל אפקט תלת-מימדי קל, ולכן, גם אם זהו הדבר היחיד על העפעפיים שלכן, זה נראה כמו איפור עיניים מלא עם הצללות ושאר עניינים. :)

המוצר הבא הוא אודם מוצלח ביותר שכבר דיברתי עליו בעבר כאן בבלוג, והחודש אהבתי במיוחד את הגוון הורדרד מבין כל אלה שיש לי (גוון Pink Possibilities). הוא החזיר לי קצת מהמראה החי שהיה כל כך חסר על הפנים שלי החודש, נתן לי תחושה אביבית גם כשהאביב לא נראה באופק, ומעניק לחות שהרבה אודמים אחרים לא טורחים להעניק. האודם הזה הוא לגמרי חסין-צינונים, ולכן הוא היווה אופציה מעולה לאודם עם קצת פיגמנט, שלא מייבש או מתעלל בשפתיים יותר מדי.  

 כמו כן, תראו איזה יופי הם משתלבים יחד! :)

אחרון חביב ודי.. :) אתן יודעות שאני מתה על לקים משוגעים ושמחים, וכשביוטיקר הוציאו את סדרת ההולוגרמה שלהם, הלב שלי החסיר פעימה ומייד קפצתי לסניף הקרוב (לא באמת קרוב) אליי וקניתי את כולם. 

מבין ארבעת הצבעים הקיימים, הצבעוניים יותר הם הכי יפים, כמובן. ;) מבחינת אפקט, התלת-מימד נראה לעין פחות תחת תאורת משרד ויותר תחת אור שמש טבעי. מבחינת עמידות, שמתי לב שהם קצת יותר עמידים מלקים רגילים. אם לק "רגיל" מחזיק עליי יומיים, אז הלק ההולוגרמי הזה יכול להחזיק עליי שלושה.

זה הכל חברות! :) תודה רבה לכן על כך שהחזקתן מעמד במשך כל הפוסט הזה, על כך שאתן קוראות ובכלל, על כך שאתן כאן. :)