לפעמים חלומות מתגשמים - חלק ב' - פוסט אישי

ואז הגיע יום החתונה שלנו...



התעוררנו בבוקר נרגשים ונרעשים. קפצנו לחדר האוכל לארוחת בוקר קלילה של נקניקים, גבינות, נקניקיות (שוב, אין מספיק מילים בשפה העברית כדי לתאר כמה שהן טעימות!!), לחמים מסוגים שונים, עוגות בחושות, סלטים. דווקא הגבינות לא ממש הרשימו אותי (בשבדיה יותר טעים), אבל הנקניקים והבשרים שלהם טעימים לאללה!

כאשר חזרנו לחדר התחלנו להתארגן לחתונה עצמה. בזמן שהחצי שלי התלבש והתבשם, אני התאפרתי. למרות שהרבה מאוד נשים טוענות שאיפור עצמי בחתונה זו טעות, שמרוב התרגשות הידיים רועדות והאיפור מתפקשש ולא יוצא מדוייק, שחתונה זה הזמן היחיד בחיים שאת אמורה להרגיש בו כנסיכה ולהתפנק ולתת לאחרים לעשות הכל בשבילך, העדפתי לעשות את מה שאני הכי אוהבת לעשות בעולם בעצמי. לא רעדו לי הידיים, לא פיקששתי כלום באיפור, הכל יצא מושלם ומדויק בדיוק כמו שרציתי, ואם לומר את האמת- אני לא מתחרטת על כך אפילו לשנייה אחת.

לפני שלבשתי את השמלה גירשתי את החצי שלי להמשיך להתארגן בחדר של ההורים, ונפגשנו בלובי אחרי שסיימתי להתארגן. הייתי כל כך נרגשת ולחוצה לקראת הנסיעה למקום החתונה שלנו, שאפילו לא העזתי להסתכל לחצי שלי בעיניים (והוא התרגש בדיוק באותה מידה כמוני).

מקום החתונה שלנו היה סוג של עירייה עתיקה עם פן נוצרי-כנסייתי משהו, סוג של אתר יותר היסטורי מאשר יומיומי. הצלם החל לצלם אותנו בכל פינות העירייה/כנסייה, ואנחנו בינתיים כמעט התעלפנו מההתרגשות והציפייה לדבר האמיתי.

קראו לנו להסבר מהיר על שלבי ההליך- פגשו אותנו נציגת העירייה/כנסייה, ומתורגמנית שתרגמה לנו את כל ההסברים לרוסית (לא היו מתורגמנים בעברית לצערי). חתמנו על מסמך הסכמה לנישואים, ומשם הובילו אותנו לחדר גדול ומרשים. מסתבר שחלק מהעסקה כלל נגינה על אורגן בזמן האירוע, ולאחר שנתנו לנו רשימה ארוכה מאוד לבחור ממנה, בחרנו את "אווה מריה".

התרגשנו נורא!

הגיעה נציגה רשמית נוספת של העירייה, הפעם זאת שעתידה לחתן אותנו, כשהיא לבושה חלוק מרשים ושחור כמו של שופטים, ושרשרת זהב עצומה וסימבולית. האורגן ניגן מאחורינו, והייתה לי תחושה קצת של קדושה ושל טוהר, ושמה שאני עוברת עכשיו זה מה שילווה אותי כל חיי כזיכרון משמח.

בכל זאת, עמדתי להתחתן עם הגבר שאהבתי מהרגע שעיניי נחו עליו.

הנציגה פנתה אל בחיר לבי, דיברה, המתורגמנית תירגמה, בחיר לבי אמר "כן".

הנציגה פנתה אליי, דיברה, ואני.. הייתי כל כך לחוצה שאפילו לא חיכיתי לתרגום וישר אמרתי "כן".. כמובן שהנציגה צחקה, המתורגמנית תירגמה תוך צחקוק גם כן, ואמרתי "כן" בפעם השנייה. פדיחות! :)

הנציגה לאחר מכן החלה לברך אותנו (ובו זמנית המתורגמנית תירגמה כך שנבין), לספר לנו על הקשיים הצפויים לנו בחיים ועל כמה חשובה תמיכה והקשבה זה לזה, על כמה שמוסד הנישואים קדוש ומבורך, ולמען האמת הייתי כל כך נרעשת שאפילו לא שמעתי חצי ממה שאמרו לנו. 

התחלתי לבכות מהתרגשות..

החצי השני שלי דמע גם כן (למרות שהוא מכחיש בתוקף, אבל אל תגידו לו שסיפרתי ;)).

הנציגה פתחה בקבוק שמפנייה, ותוך הרמת כוסית "לחיים" המשיכה לברך אותנו ולאחל לנו את כל מה שטוב בחיים.

אמא קפצה לחבק ולנשק אותנו תוך המון בכי ויבבות, כאילו מסרו אותי לנצח נצחים והיא לא תראה אותי יותר לעולם. אחי חיבק אותנו, תוך הסמקה מובכת על כל המצב המוזר הזה. אבא2 לחץ לבחיר לבי את היד כמו גבר אמיתי, ונתן לי חיבוק גדול.

כל כמה דקות בכיתי, פשוט כי לא יכולתי להאמין שאפשר להרגיש כל כך טוב בחיים. אני בכלל מילדות הייתי בטוחה שאני בחיים לא אתחתן, כבר עמדתי לקבל את מר גורלי לאחר שעד גיל 18 לא חוויתי אפילו נשיקה ראשונה (!!!), והנה, נמצא הגבר הכי טוב בעולם- והוא שלי!

***אגב, אם תרצו פוסט שמספר על ההיכרות שלי ושל הבחור, נא לבקש במיוחד בתגובות או בפנייה אישית. אשמח לשתף!*** :)

יצאנו מהעירייה/כנסייה, ושמנו פעמינו אל עבר "הגשר". "הגשר" הוא גשר עצום ועתיק שמשתרע מעל הנהר של פראג (סליחה שאני לא זוכרת שמות ומקומות, אני פשוט באמת גרועה בזה. יש לי זיכרון של שמפנון..), ויש שם המון ברווזים, אווזים, ברבורים, שחפים, ושאר ציפורים שאוהבות להיות בסביבת מים.  הצלם המשיך להרחיב את הבוק שלנו, ובאחת התמונות אפילו עלה על עץ בשביל לצלם אותנו. כמובן שאבא2 הספיק לצלם אותו בתהליך! :)

הברבורים היו יותר חצופים משציפיתי. כל הזמן ניסו לנגוס בזר הפרחים שלי :)

אחרי שתמו השעתיים שהקציב לנו הצלם בעבור התשלום, עמדנו להיכנס לרכב ולחזור חזרה למלון, כשלפתע שמעתי שפה מאוד מוכרת.

"תראו, כלה!!! זו כלה!!!!!!" "וואי איזו יפה היא!!" "וואו איך האירופאית יפות!!" "יאאאא איזה כיף לה" "וואו היא מהממת!!" "איזה זוג חמוד" "וואו איזה מתוק החתן!!!" "איזה יפה הוא לבוש!!"

כן כן, הכל בעברית :)

תקפה אותנו להקת ישראלים רועשת וגועשת במיוחד. 

שכחתי לציין בפוסט הקודם, אבל רוב הנוסעים במטוס שטסנו עליו היו דיילות יופי!! מסתבר שהייתה איזו תחרות ארצית בין כל דיילות היופי בארץ, וה-80 שהצליחו למכור הכי הרבה מוצרים נבחרו לטוס לפראג ולעבור המון טיולים עם מדריכים. בקיצור, כיף להם!

אז תקפה אותי להקת ישראלים רועשת וגועשת במיוחד. קבוצת דיילות פראית! :)
ברגע של בלבול מלמלתי לעברם "תודה", ומהרגע שהן הבינו שאני דוברת עברית הן פצחו בשירה עליזה. "קולולולולולולולולולולולוש" נשמע מכל עבר, המתוקות ארגנו לי חפלה ישראלית שבחיים לא הייתי עוברת בארץ (פשוט כי לא יכולתי להתחתן פה), כך שצלח בחלקי המון מזל על כך שהמקסימות האלה שמחו איתנו. :) כולן (ואפילו בן אחד מקסים!) חיבקו אותי, וחיבוק אחד במיוחד אני זוכרת עד עכשיו ולא אשכח בחיים. כזה חיבוק חם, של שמחה טהורה, של משפחה, של ישראלים. אני חושבת ששום מדינה אחרת לא הייתה יכולה להוציא מתוכה כאלה אזרחים שמסוגלים לשמוח בשמחתם של אחרים, ובאמת להראות זאת מכל הלב. למזלי הצלם הספיק לצלם כמה תמונות אחרונות עם הדיילות, ואפילו את החיבוק האגדי.

אני לא יודעת מאיפה צצו הסינים האלה, אבל אני די בטוחה שהם לא היו חלק מה-80.. :O

אני לא מכירה מספיק מילים בשביל לתאר עד כמה שהדיילות האלה שימחו אותי, ריגשו אותי, נכנסו לי ללב. אם מישהי מהקוראות היא אחת מה-80, אז רק שתדעי שאת אחלה! ואני אוהבת אותך! אותך ואת כל שאר המדהימות שהצליחו להפוך את היום שלנו לאפילו יותר מדהים!

לאחר שנפרדו דרכינו מה-80, חזרנו למלון והחלפנו בגדים. כמובן שאני גם החלפתי לאודם שיותר הולם יציאה בערב חורפי. ולאן הלכנו? כמובן שלחגוג במסעדה. טעמתי אפילו גלידה שעשויה מבירה!! זה מדהים!!!

עשינו עוד סיבוב במרכז העיר, עוד סיבוב בקניון העצום שלהם, עוד המון קניות, ועוד נשנונים פה ושם (וכמובן שגם נקניקיות). הרמזורים להולכי רגל, דרך אגב, מראים בדיוק כמה שניות נשאר לכם בשביל לחצות את הכביש!

היום נגמר, היינו סחוטים מעייפות, אבל יותר מזה היינו מאושרים, שמחים, ומרוצים.

שוב המון תודה לכל מי שקראה, כל הכבוד על כך ששרדתן את כל החפירות שלי. בשבוע הבא צפוי לכם פוסט אחרון חביב- הפעם על היום השלישי שלנו (שהעברנו בדרזדן שבגרמניה), והיום הרביעי והאחרון (שהעברנו בקרלובה-ווארי שבצ'כיה)! :)

הערה קטנה: את הזר, צמידי התחרה, וסיכות השיער המדהימות שלי, עיצבה לי ענבל מוסאי המוכשרת! בחורה מדהימה, יצירתית, נעימה ובהחלט אישיות מיוחדת!

http://www.mysecretface.com/he

https://www.facebook.com/mysecretfacejewelry?fref=ts