לפעמים חלומות מתגשמים - חלק ג' - פוסט אישי

בימים השלישי והרביעי שלנו בפראג החלטנו להתפרע וללכת על סיורים מודרכים.


ביום השלישי בחרנו לסוע לדרזדן שבגמרניה. בדרך עשינו עצירה בתחתנת דלק, ושם כמובן נשנשתי עוד ביצת קינדר.

שם עברנו הדרכה בת כשעה וחצי, עם המון הסברים על מה שקרה שם בסוף מלחמת העולם השנייה- כאשר ארצות הברית ובריטניה שרפו עד כלות את כל העיר, הפילו עליה פצצות במשך שלושה ימים רצופים ללא הפסקה, ושהמעלות בכל רחבי העיר הגיעו ל-800 צלזיוס (והכל בגלל האבן המיוחדת שמהן עשויה הייתה כל העיר, שבוערת כשהטמפרטורה הסובבת אותה עולה על 200 מעלות צלזיוס, ובתנאי בעירה מושלמים יכולה להגיע לחום בערה של יותר מ-1000 מעלות). אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה 800 מעלות במשך 3 ימים רצופים? זה נורא. העיר נחרבה, אפילו אדם או בעל חיים אחד לא שרד.

עומדת על הנקודה שעליה עמד, כך האגדה מספרת, נפוליאון כאשר הוא כבש את העיר והתפעל מיופיה!

וכאן אנו רואים במו עינינו "מקבל פנים" של אורחים נכבדים ושאר עשירי העולם בבואם למלון הכי מפואר ברדזדן, ואחד המפוארים באירופה. לילה אחד שם עולה כמו שנה שלמה של משכורות שלי.

בכל מקרה, הסיפור של דרזדן באמת מרתק, וכמובן שאפשר להמשיך ולהמשיך לספר עליה, אבל לא בשביל זה התכנסנו כאן היום.

לאחר הסיור נתנו לנו 4 שעות חופשיות לטייל כאוות נפשינו, ואנחנו כמובן ברחנו מהקור (יצאו לנו אדים מהפה) למקום המקורה והחמים הראשון שראינו: הקניון!

החצי השני טוען שיש לי אף עצום ועושה לו פפראצי בכל הזדמנות..

לאחר נשנוש מהיר של נקניקייה ובירות- התחלקנו לקבוצה אחת שלי ושל אמא, והקבוצה השנייה של הבנים. אז הבנים נכנסו לחנויות ספורט, הסתכלו על נעליים, עניבות, בגדים אלגנטיים, שעוני יוקרה, חנויות אלקטרוניקה. אני ואמא לעומת זאת נכנסנו לספורה ולשאר חנויות קוסמטיקה ואיפור. כמו כן עשינו וויש אחד מהיר על כל המדפים בחנות לממכר ממתקים (ואמא אפילו קנתה משם כמה דברים. אותי דווקא לא הרשים. מתוק נורא, סוכרת בשנייה..). טעמתי מקרון פסיפלורה-מנגו מדהים. לאחר כמה חנויות נפגשו דרכינו בסופר-מרקט (כי גם אמא וגם הילד רצו לשתות באותו זמן. התפוח לא נופל רחוק מהעץ!) ומשם המשכנו את הטיולים שלנו כקבוצה אחת גדולה.

והשירותים שלהם מוזרים ביותר.

אפשר לשבת אשכרה עם תחת חשוף, כי לאחר לחיצה על הכפתור להורדת המים, האסלה מתחילה לעשות סיבוב של 360 מעלות (עיגול הפלסטיק שיושבים עליו), יוצאות אנטנות מוזרות כמו של חמזמזים מהלמטה של הניאגרה, משפריצות אקונומיקה על האסלה בזמן שהיא מסתובבת, ואחרי שכל הפלסטיק מושפרץ- יוצאות אנטנות חדשות הפעם ומקרצפות את כל העניין הזה עם נייר שאחרי זה יורד עם המים באסלה.

כמו כן, משהו מוזר השפריץ עליי מלמטה בזמן שישבתי... הרגשתי כמו בסרט "נחשים על המטוס", פחדתי שמשהו יקפוץ עליי מבפנים!

חצי שעה לפני שהזמן שלנו עמד להיגמר, החלטנו ליהנות מבירה כמו שרק הגרמנים יודעים להעריך. מחוץ לקניון היה מתחם פתוח של המון דוכנים של אוכל, שתייה, ובכלל דברים ומזכרות למכירה.

אבא2 והחצי השני שלי החליטו לשתות להם כוס בירה. כוס זו מילה צנועה. כוס בירה אצל הגרמנים זה מינימום חצי ליטר, מי ששותה פחות מזה הוא לא גבר בכלל. ומה עוד? כשאתה מזמין את הבירה אתה מקבל אותה בכוס זכוכית. לא חד פעמי כמו ברד פה בארץ.

אז הם קיבלו את הבירה שלהם בכוס הזכוכית המרהיבה (הם השאירו אירו לפיקדון על הכוס וקיבלו אותו בחזרה כשהחזירו אותה), עמדו ליד הדוכן ושתו להנהתם. כן כן, אצלם שותים בירה ככה לאור יום, לעיני כל. וזה מקובל ויפה.

ככה מהר נגמר לו היום השלישי והגיע היום הרביעי.

ביום הרביעי החלטנו לקחת סיור נוסף, הפעם כן בגבולות צ'כיה, בקארלובי ווארי.

בדרך עשינו עצירה קטנה במפעל של "קרושוביצה", בירה צ'כית מאוד מוכרת (ולדעתי, כלא חובבת בירות בד"כ, אפילו יחסית מאוד מוצלחת!). כמובן שיש גם חנות מפעל, ושם הגברים שלנו נהנו כל אחד מחצי ליטר בירה שנעשית במקום, ב-5 ש"ח בלבד! הם טוענים שבקור הזה אין דבר יותר מהנה מלשתות בירה.

קארלובי ווארי זה כמו ים המלח אצלינו. איזור מרחצאות טיפולי, שניחן במינרלים מיוחדים הניגרים מהגייזר הטבעי שמסתתר במעמקי האדמה מתחת לעיר. אנשים מכל קצוות העולם מתאספים שם ונהנים מאמבטיות ארוכות וטבעיות, שהטמפרטורה שלהם מגיעה עד 72 מעלות (הטמפרטורה הטבעית המקסימלית של המים שם!). הנהר שזורם בכל רחבי העיר וסביבו היא נבנתה, לא קופא לעולם. המים בו חמים כל השנה, וזה קצת נראה כמו מרק ענק באמצע העיר. אדים יוצאים ממנו כל הזמן. גם כשיש שלג.

גם שם עברנו סיור מודרך, עם הסבר על איך שהמלך קארל (לא זוכרת איזה בדיוק, שוב סלחו לזכרון הגרוע שלי בבקשה) גילה את הגייזר העתיק בזמן צייד, כאשר אחד הכלבים שלו ניסה לרוץ אחרי הטרף והתחיל ליבב בכאב כשנכנס לנהר הרותח.

שוב הסיפורים מרתקים, אבל אנחנו כאן בשביל מטרה אחרת לגמרי :)

אחרי הסיור שארך שעתיים, נכנסו למסעדה מקומית מאוד מפורסמת, שהכינה בעבורינו סטייקים וחצי ברווז אפוי. הבירה כל הזמן זרמה לשולחן שלנו, והאוכל היה כל כך טעים שרצינו להישאר לגור שם במסעדה הזאת לנצח.

אחרי האוכל ניגשנו למעקה האבן מעל לנהר, לזרוק מטבע. גם כאן בעלי החיים חצופים ביותר, ואחד הברווזים פשוט התעופף וטרף את המטבע שזרקתי למים. חוליגן. אני מקווה שמישהו ימצא מטבע בתוך הברווז האפוי שלו בעתיד. והיונים! כמויות היונים שיש שם הם פשוט עצומות, והן כולן לא מפחדות בכלל מהעוברים ושבים! הן כאלה שמנות שאפשר לטגן אותם ועוד לטעות ולחשוב שמדובר בתרנגול.

הברווזים המקומיים נהנים מפארק מים 24/7, ואוהבים "להתגלש"

הבחור שלי קנה "כוס מסורתית" שממנה נהוג לשתות את המים המינרליים-הרפואיים שניגרים מהמון ברזים שמפוזרים בכל רחבי העיר, ואפילו אזר אומץ וטעם! הוא אומר שזה חמצמץ וחמים.

הפעם לא תתפוס את האף שלי!!

ליד האלה היגייה (שמשמה נלקחה המילה "הגיינה")

לקארלובי ווארי יש וופלים מסורתיים שהם מכינים כבר מאות שנים על פי אותו המתכון, ופל דקיק ביותר שמכיל שתי שכבות עדינות של ופל וביניהם שכבה אחת רכה של קרם. עובי הוופל הוא בערך מילימטר! הוא נמס בפה, ונשבר ברעש פצפוץ עדין. על העובי הקטן מאוד שלו, הוופל מצפה ברוחב. הוופל הזה עצום. הוא בגודל של כמעט כל הראש שלי.
מוכרים אותם בחבילות של 5 ופלים כאלה, בקופסא אחת שעולה 5 ש"ח. זול!

והמבחר, הו, המבחר! יש שם ופלים שוקו במילוי קרם אגוזים (ויש גם מבחר של איזה אגוז ספציפי), ופלים וניל במילוי קרם תפוח עץ וקינמון, קרם תפוזים, המון המון המון קרמים שונים ומשונים לבחור מהם.

התמזל מזלינו והגענו למקום שבו גם מייצרים את הוופלים המעלפים האלה! ראינו את התבניות שלתוכן העובדים יוצקים את בלילת הופל הפריך, עם חריטות של שם החברה והלוגו (שנראים מלכותיים משהו), ואיך העובדים לוקחים בעדינות בעדינות כל ופלקה כזאת, מורחים עליה קרם בשכבה דקיקה, וסוגרים עם עוד ופל אחד. קנינו 2 חבילות של ופלים, ואני כל כך מתחרטת שלא קנינו 10!! :( לא מוכרים את הוופלים האלה בשום מקום אחר בעולם או בצ'כיה! רק בעיר הזאת!! :O

הכל נסגר שם ב-17:00. כל החנויות סוגרות את האור, מגרשות לקוחות והעובדים מתפזרים בביתיהם. אין חיי לילה, כי שעות הערב זה בדיוק הזמנים שבהם הלקוחות "המטופלים" מקבלים את כל הטיפולים הרפואיים שלהם (כלומר אין מי שיטייל בחנויות).

אחרי הטיול המהנה שלנו עלינו על הרכב, שלקח אותנו אל שדה התעופה. ככה מהר נגמר לו הטיול הכי נהדר שהיה לי בחיים.

משהו אחרון- כשהגענו לארץ וחיכינו לאסוף את המזוודות שלנו, פגשנו שוב את 80 דיילות היופי שעשו לי קולולוש בפראג!! :) חלקן אפילו זיהה אותי, אבל הייתי כל כך עייפה ומותשת מטיסה ארוכה ומייגעת שלכל אורכה צרח תינוק מגעיל שישב עם הוריו 2 מושבים לפנינו.. אז סליחה לכן! שלא פגשתי את פניכן כל כך יפה.. הייתי באמת על סף עילפון בגלל חוסר שינה.. אז המון תודה לכן!


ובזאת תמו חפירותיי! המון תודה לכן! בשבוע הבא מצפה לכן פוסט שבו אשוויץ בשלל שלי מהטיול! ;)